וכשהלילה תם והשמש מאירה התדעי אמא מה לעינינו נראה? עצים סביב, רמי צמרת אך חרוכי גזע בתים גדולים סביב אך הרוסים הם דהויי צבע מהלך על הריסות אני, אמא ותאמיני לי אין כאן שום אגס ואין כאן פרח לא גיבורים אנחנו כי מלאכתנו שחורה תשקע השמש, תבוא העלטה ואז ננום בבגדנו במיטה כן אמא, זה חשוב, זה קשה וזה נורא בחיי שזה קשה אך אני נשאר אפורה האדמה ושחור האופק וכחול שמים כאילו משתהה והוא ממתין ולא נוגע, הוא לא נוגע באופק השחור ביניהם חלל, שום קשר וכל השאר וזה קשה מאוד אך אני נשאר יש כאן גדר תיל ואחריה חרב שלופה אמא, אבא וכל השאר לא גיבורים אנחנו כי מלאכתנו שחורה תשקע השמש, תבוא העלטה ואז ננום בבגדנו במיטה כן אמא, זה חשוב, זה קשה וזה נורא וכשהלילה תם והשמש מאירה התדעי אמא מה לעינינו נראה?
באמת שאין לי שום מושג איך לתאר את ההרגשה שלי אל השיר הזה אז אני אתאר את זה באופן שדומה לסיפור: בכל פעם שאני מדליקה את השיר הזה ביוטיוב אני מרגישה אותו זורם לי בתוך כל הגוף 'השיר הזה' אני חושבת 'הוא נכתב על ידי בחור שנהרג במלחמת יום הכיפורים' הבחור הזה הוא לא איתנו עוד, הוא היה יכול עכשיו להיות בעל, אבא לילדים,בן להורים. אבל לא, הוא בחר להגן על המדינה שלנו, על המולדות שלנו, מאשר להיות אבא הוא בחר להיות בקרבי, למרות שידע שיש סיכוי שלא יחזור משם בחיים. הבחור הזה כמו מאות ואולי אלפי אנשים הגנו על המדינה הזו. לי, יש המון סיבות ללכת לקרבי,(אני לא יחשוף אותם,לא כרגע בכל אופן) כמובן שיש כאן כאלה שיגידו שאני רק בת 13 ,ואני קטנה בשביל להחליט, ואני בת ובנות לא יכולות להיות בקרבי, אני רגילה לתגובות כאלה..אבל אני רוצה ללכת לקרבי. בגלל שהכושר שלי הוא לא הכי טוב, יש סיכוי שלא אוכל להיות בקרבי. אז להיות בחייל המודיעין ולדווח על מידע של האויב זה רק PLAN B (תוכנית ב'). בכל אופן, אני מקשיבה לשיר הזה ופתאום אני מרגישה שעייני רטובות מדמעות אני חושבת חושבת על סבי הוא נלחם כדי שנהיה פה הוא היה בפלמ"ח הוא איבד אח אני יודעת שהוא לא היחיד אבל הוא הגיבור שלי, ביחד עם בן דודי, בן דודי נמצא בשייטת ביחידה סודית הוא חוזר הביתה רק פעם בשבועיים לבת המצווה שלי הוא לא יכל להגיע אבל הפתיע אותי והגיע בכל זאת בגלל שהמפקד שלו ברגע האחרון הרשה לו לבוא ,הבן דוד שלי וסבא שלי הם רק שתיים מתוך שלושת הגיבורים שלי הגיבור האחרון שלי או יותר נכון גיבורה היא אמא שלי, גם אמא שלי הלכה לקרבי, לא סתם לקרבי היא לא הלכה לאיפה ששולחים את הבנות להיות בקרבי, היא הלכה עם כל הבנים, ועשתה את אותם דברים שהם עושי,ם היא הייתה חוזרת פעם בשבוע הביתה למטלות שהוטלו עליה בבית, בקושי המדים שלה התייבשו והיא כבר הייתה צריכה לחזור שוב לצבא. תמיד חשבתי לעצמי שאם אני אמות אני ארצה למות ממחלה זקנה או מילחמה אני עדיין חושבת ככה אני רוצה לעזור לארץ שלנו להיות מי שהיא אני לא מתכוונת שזוג אחים מפגרים (למי שלא הבין זה האחים המוסלמים) שרוצים את המדינה שלנו בשביל מסחר וכסף ייקחו אותנו מכאן אני אקבר על אדמת ארץ ישראל איפה שאברהם אבינו נקבר יעקוב יצחק וכל אבותי. אני ממשיכה לחשוב על השיר אני נזכרת בסבתא שלי היא עלתה לארץ כשהיא הייתה יותר קטנה ממני לבד בלי ההורים שלה ובלי האחים שלה למה? כי היא אהבה את הארץ היא לא יכלה לחיות עם עצמה בידיעה שהייתה לה הזדמנות לעלות לארץ והיא לא מימשה אותה (ולא שהיה לה רע בטריפולי הם היו מהמשפחות העשירות והמכובדות בעיר). סבתא שלי איימה על החיים שלה היא אמרה להורייה שאם לא ירשו לה לעלות לארץ היא פשוט תקפוץ מגג הבית ביתה היה בעל 3 קומות אני רוצה שיהיה שלום ,ברור שאני רוצה, אבל אני לא מוכנה בשום פנים ואופן להביא ולו חלק אחד קטן מאדמת ארץ ישראל לא למוסלמים לא לנוצרים ולא לשום עדה אחרת חוץ מליהודים ולדרוזים. השיר הזה הוא המקור השראה שלי הוא זה שגרם לי לבחור את הגיבורים שלי בצורה כזו והוא זה שגרם לי לא להתחרט על זה אחר כך.
;){kind=link}